פסק-דין בתיק בש"א 36603/05

לפני בקשה לסילוקה על הסף של תביעה מטעמים שונים ובהם התיישנות, שימוש לרעה בהליכי בית משפט ומעשה בית דין.

התביעה

עניינה של התביעה, אליה מתייחסת הבקשה, בנזקיו הנטענים של איחור במסירת דירה.

המשיבים, הם התובעים, רכשו דירה בשכונת עמישב בפתח תקוה. הדירה נרכשה לפי הסכם מיום 28.4.1992 (להלן: " הסכם המכר"), שבינם לבין עמותה המהווה נתבעת פורמלית בתביעה (עמותת תשובה יצחק לפתרון מצוקת דיור, להלן: " העמותה").

גם המבקשים, הם הנתבעים, רכשו דירות באותו פרוייקט מאת העמותה.

המשיבים טוענים בתביעתם כי הדירה היתה מוכנה למסירה ביום 15.6.1993, הוא המועד בו היו אמורים לקבל בה חזקה לפי הסכם המכר. המבקשים ממשיכים וטוענים כי למרות שהדירה היתה מוכנה למסירה, המבקשים מנעו מהם לקבל חזקה בדירה ולהתגורר בה, על ידי כך שהגישו כנגד המשיבים ואחרים, "תביעות שונות ומשונות", ובהן תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב.

הבקשה

לשיטת המשיבים בתביעתם, זכאותם להחזיק בדירה עוד מיום 15.6.93 "לא נסתרה" ולכן על המבקשים לפצותם בגין הוצאותיהם בתשלומי שכירות בתקופה בה נמנע מהם לקבל חזקה בדירה, שהיא התקופה שבין 15.6.93 לבין מועד פסק הדין בתובענה אשר נדונה בבית המשפט המחוזי (7.11.00). כן דורשים המשיבים פיצוי בגין נזקים נוספים שנגרמו להם "בעקבות תביעותיהם חסרות תום הלב" של המשיבים, כמו עוגמת נפש, אובדן הכנסה, תשלומי ארנונה והוצאות הובלה.

 בבקשת הסילוק על הסף טוענים המבקשים כי רובה המכריע של התובענה התיישן. כן מפנים המשיבים להכרעות משפטיות קודמות שניתנו בין הצדדים ובין המשיבים לבין כונס נכסים שמונה לעמותה, וגורסים כי לאור אותם הליכים, עמדת המשיבים בהליכים האמורים, וההכרעות המשפטיות שניתנו שם, מנועים המשיבים להגיש את תובענתם כעת.

דיון

הסוגיה הראשונה שעומדת מייד על הפרק היא אכן סוגיית ההתיישנות. המועדים הרלוונטיים מאירים מייד קושי מולו ניצבים המשיבים בענין זה.

התביעה הוגשה ביום 4.7.05.

דרישות המבקשים מתייחסות לתשלומי שכר דירה לתקופה שתחילתה ביום 15.6.93, היינו - למעלה מ- 12 חודשים קודם להגשת התביעה. ההליכים המשפטיים (חסרי תום הלב, לשיטת המשיבים) נפתחו על ידי המבקשים, לפי הטענה, בסמוך לתקופה זו. חיובי שכר הדירה הנתבעים בתובענה הם חיובים שהתגבשו מדי תקופה ותקופה, לפי המועדים בהם שילמו המשיבים דמי שכירות. כל תשלום הקים עילה נפרדת, אשר מועד גיבושה ביום התשלום, וממנו והלאה יש למנות תקופת התיישנות בת שבע שנים.

על פניו התיישנו אפוא עילות התביעה לגבי דמי שכירות ביחס לתקופה הקודמת לשבע שנים קודם להגשת התביעה (היינו, התקופה שעד ליום 4.7.98).

המשיבים דורשים בתביעתם גם נזקים נוספים, כגון אובדן הכנסה, דמי הובלה, ארנונה ועוד. גם דרישת נזקים אלו התיישנה בכל הנוגע לתקופה שעד 4.7.98. ברם, המשיבים לא עושים כל אבחנה בתביעתם ונוקבים בסכום כללי בענין נזקים אלו. משכך, לא ניתן לקבוע איזה רכיב התיישן ואיזה טרם התיישן.

יצויין כי בתגובתם לבקשת הסילוק לא התייחסו המשיבים כלל לטענת ההתיישנות. זאת, אף שקבלת טענת התיישנות מביאה ככלל לתוצאה חמורה של דחייה על הסף. בכלל זה לא הועלתה על ידי המשיבים כל טענה כי העילה התגבשה במועד מאוחר יותר, מטעם זה או אחר, או כי חל חריג כלשהוא המאריך את תקופת ההתיישנות. כמו כן, המשיבים לא ניסו בתגובתם "להציל" חלק מתביעתם על ידי אבחנה בין רכיביה נזק שונים ופירוט של מועדים באופן שיאפשר לברור בין רכיביה של התובענה.

די באמור על מנת להביא לסילוקה של עיקר התביעה על הסף, בשל התיישנות. התביעה במתכונתה הנוכחית אינה יכולה לעמוד על כנה. לפנים משורת הדין ובשים לב לזכות הגישה לערכאות, תמחק התביעה (ולא תדחה) על-מנת שלא לחסום בפני המשיבים את האפשרות להגיש תביעה בעילות שטרם התיישנו.

לאור האמור, מתייתר בשלב זה הדיון בשאר חלקי בקשת המבקשים (והוא יחודש רק אם וכאשר תוגש תביעה דומה בעילות שלא התיישנו). מעל הדרוש, להלן מספר הערות בענין טעונים נוספים של הצדדים.

כעולה מכתבי הטענות ונספחיהם, התביעה כאן אינה אלא חוליה נוספת בשרשרת הליכים משפטיים בענין העמותה והדירות בפתח תקוה. המשיבה היתה מזכירת העמותה. המשיבה ובעלה (התובעים) היו ביחד עם העמותה באותו צד של המתרס ברב ההליכים המשפטיים האחרים. מן הצד השני של המתרס ניצבו רוכשי דירות בפרוייקט ובהם המבקשים.